כחול או סגול? או גם וגם
כחול או סגול? או גם וגם
על עיוורון צבעים ומה שבניהם
מה שנראה עבור מרביתנו כדבר טבעי, עבור אחרים נחשב ללא אפשרי. עיוורון צבעים, ליקוי שפוגע בעיקר בגברים, נחשב לשכיח יחסית ומגיע ברמות שונות.
עיוורון צבעים הוא קושי רב, או חוסר יכולת, של אדם להבחין בין צבעים שונים, שרוב האנשים יכולים להבחין ביניהם בקלות עיוורון צבעים חלקי הוא לקות ראייה שכיחה שנובעת מהקושי להבחין בין צבעים שונים כמו אדום וירוק וכחול וצהוב. לעומתו, עיוורון צבעים מוחלט נחשב ללקות נדירה וחמורה שמתבטאת בהבחנה במידת בהירותם או כהותם של גוונים רק על הסקאלה האפורה. חשוב לציין כי, מרבית עיוורי הצבעים הם בעלי עיוורון צבעים חלקי.
תסמין זה, יכול להוות תסמין מתוך תסמינים אחדים של לקויות ראיה שונות או להיות תסמין בודד. עיוורון צבעים עלול להיות תוצאת פגם בתאי המדוכים, שברשתית העין, בתאי העצב שברשתית, בעצב הראיה או בקליפת המוח. לעתים קרובות, עיוורון הצבעים הוא גנטי, אך הוא יכול להתפתח עקב בעיות סוכרת, כוויות מקרינת UV, פגיעה מוחית או חשיפה לחומרים כימיים, אך לרוב מדובר בלקות תורשתית.
עיוורון צבעים הוא לקות נפוצה מאוד. שיעור האנשים המתקשים להבדיל בין שני צבעי יסוד כלשהם משתנה מאוכלוסייה לאוכלוסייה אך הוא כמעט תמיד בין 4-10%, כאשר אצל הנשים ליקוי זה מאוד נדיר.
עיוורון צבעים הנובע מפגם ברשתית הוא תוצאה של אי פעילות אחד או שניים מסוגי המדוכים או תוצאה של שיבוש בעיבוד המידע על אודות הצבעים המנוגדים. פגמים אלו עשויים להיות הפגמים היחידים בראייתו של אדם או חלק מפגם כולל ומקיף בראייתו של האדם שנובע מפתולוגיה נרחבת ברשתית כגון ניוון הרשתית. סוג עיוורון הצבעים הנפוץ ביותר אצל האדם הוא עיוורון צבעים רישתי, הנקרא דלטוניזם ונובע מפגם בתאים הדו-קוטביים. הדלטוניזם הנפוץ ביותר המקשה על ההבדלה בין אדום לירוק ואילו סוג הדלטוניזם השני בתפוצתו מקשה על ההבדלה בין כחול לצהוב. הצורות הנדירות מכל הן עיוורון צבעים מוחלט, או חד-צבעי (מונוכרומטי; Monochromacy), כאשר הלוקים בעיוורון צבעים זה אינם מסוגלים להבחין בין צבעים שונים לאפור.
עיוורון צבעים הוא קושי רב, או חוסר יכולת, של אדם להבחין בין צבעים שונים, שרוב האנשים יכולים להבחין ביניהם בקלות עיוורון צבעים חלקי הוא לקות ראייה שכיחה שנובעת מהקושי להבחין בין צבעים שונים כמו אדום וירוק וכחול וצהוב. לעומתו, עיוורון צבעים מוחלט נחשב ללקות נדירה וחמורה שמתבטאת בהבחנה במידת בהירותם או כהותם של גוונים רק על הסקאלה האפורה. חשוב לציין כי, מרבית עיוורי הצבעים הם בעלי עיוורון צבעים חלקי.
תסמין זה, יכול להוות תסמין מתוך תסמינים אחדים של לקויות ראיה שונות או להיות תסמין בודד. עיוורון צבעים עלול להיות תוצאת פגם בתאי המדוכים, שברשתית העין, בתאי העצב שברשתית, בעצב הראיה או בקליפת המוח. לעתים קרובות, עיוורון הצבעים הוא גנטי, אך הוא יכול להתפתח עקב בעיות סוכרת, כוויות מקרינת UV, פגיעה מוחית או חשיפה לחומרים כימיים, אך לרוב מדובר בלקות תורשתית.
עיוורון צבעים הוא לקות נפוצה מאוד. שיעור האנשים המתקשים להבדיל בין שני צבעי יסוד כלשהם משתנה מאוכלוסייה לאוכלוסייה אך הוא כמעט תמיד בין 4-10%, כאשר אצל הנשים ליקוי זה מאוד נדיר.
עיוורון צבעים הנובע מפגם ברשתית הוא תוצאה של אי פעילות אחד או שניים מסוגי המדוכים או תוצאה של שיבוש בעיבוד המידע על אודות הצבעים המנוגדים. פגמים אלו עשויים להיות הפגמים היחידים בראייתו של אדם או חלק מפגם כולל ומקיף בראייתו של האדם שנובע מפתולוגיה נרחבת ברשתית כגון ניוון הרשתית. סוג עיוורון הצבעים הנפוץ ביותר אצל האדם הוא עיוורון צבעים רישתי, הנקרא דלטוניזם ונובע מפגם בתאים הדו-קוטביים. הדלטוניזם הנפוץ ביותר המקשה על ההבדלה בין אדום לירוק ואילו סוג הדלטוניזם השני בתפוצתו מקשה על ההבדלה בין כחול לצהוב. הצורות הנדירות מכל הן עיוורון צבעים מוחלט, או חד-צבעי (מונוכרומטי; Monochromacy), כאשר הלוקים בעיוורון צבעים זה אינם מסוגלים להבחין בין צבעים שונים לאפור.
סוגי עיוורון צבעים:
אבחון הלקות:
אחת הדרכים הנפוצות לאבחון עיוורון צבעים היא מבחן מיוחד הבודק את ראיית הצבעים הקרוי מבחן אישיהארה (Ishihara). מבחן זה מכיל תרגילים שונים בהם מוצגים סימנים שונים (לרוב מספרים) המורכבים מנקודות בצבעים שונים ועל הנבחן להגיד מהו המספר המופיע בתמונה, אדם שלא סובל מעיוורון צבעים יוכל להבחין בקלות מהו הסימן המוצג ואדם הלוקה בעיוורון צבעים יתקשה להבחין.
טיפול:
משום שאין אפשרות להחליף או לתקן את הקולטנים הפגומים, לא קיימת תרופה או טיפול רפואי לעיוורון צבעים. אנשים שסובלים מליקוי זה מנהלים אורח חיים תקין ובריא ולומדים לצרף בין צבעים לאובייקט, עם השנים נעשו ניסיונות לתקן חלקית, את החסר בראיית הצבעים, או לפחות לשפר את ההבחנה וזיהוי הצבעים. רוב השיטות מבוססות על שימוש בפילטרים שונים, המשובצים בד"כ במשקפיים או עדשות מגע.
- טריכרומטים אנומלים – הסוג הנפוץ ביותר בלקות עיוורון צבעים. הוא מתקיים כשיש פגם ברגישות בפיגמנטים השונים של תאי המדוכים. פגם זה מתבטא בפגיעה בראיית צבעים ולא באובדן קליטתו. אדם שסובל מסוג זה של עיוורון צבעים, יתקשה להבחין בין הצבעים השונים, בדגש על הבחנה בין אדום לירוק.
- דיכרומטים – אנשים בעלי פגם חמור בראיית צבעים, הנובע מחוסר מוחלט בסוג אחד של הפיגמנטים. הלוקים בפגם זה עלולים לראות צבע שונה, כך שאדום עלול להיראות שחור ויהיה להם קושי להבחין בין הגוונים של הצבעים השונים.
- מונוכרומטים – עיוורן צבעים מוחלט. במקרה הזה חסרים שניים עד שלושה פיגמנטים, והאדם הסובל מלקות זו יראה גוונים של אפור במקום הצבעים השונים.
אבחון הלקות:
אחת הדרכים הנפוצות לאבחון עיוורון צבעים היא מבחן מיוחד הבודק את ראיית הצבעים הקרוי מבחן אישיהארה (Ishihara). מבחן זה מכיל תרגילים שונים בהם מוצגים סימנים שונים (לרוב מספרים) המורכבים מנקודות בצבעים שונים ועל הנבחן להגיד מהו המספר המופיע בתמונה, אדם שלא סובל מעיוורון צבעים יוכל להבחין בקלות מהו הסימן המוצג ואדם הלוקה בעיוורון צבעים יתקשה להבחין.
טיפול:
משום שאין אפשרות להחליף או לתקן את הקולטנים הפגומים, לא קיימת תרופה או טיפול רפואי לעיוורון צבעים. אנשים שסובלים מליקוי זה מנהלים אורח חיים תקין ובריא ולומדים לצרף בין צבעים לאובייקט, עם השנים נעשו ניסיונות לתקן חלקית, את החסר בראיית הצבעים, או לפחות לשפר את ההבחנה וזיהוי הצבעים. רוב השיטות מבוססות על שימוש בפילטרים שונים, המשובצים בד"כ במשקפיים או עדשות מגע.