סוגי עיוורון צבעים:
- טריכרומטים אנומלים – הסוג הנפוץ ביותר בלקות עיוורון צבעים. הוא מתקיים כשיש פגם ברגישות בפיגמנטים השונים של תאי המדוכים. פגם זה מתבטא בפגיעה בראיית צבעים ולא באובדן קליטתו. אדם שסובל מסוג זה של עיוורון צבעים, יתקשה להבחין בין הצבעים השונים, בדגש על הבחנה בין אדום לירוק.
- דיכרומטים – אנשים בעלי פגם חמור בראיית צבעים, הנובע מחוסר מוחלט בסוג אחד של הפיגמנטים. הלוקים בפגם זה עלולים לראות צבע שונה, כך שאדום עלול להיראות שחור ויהיה להם קושי להבחין בין הגוונים של הצבעים השונים.
- מונוכרומטים – עיוורן צבעים מוחלט. במקרה הזה חסרים שניים עד שלושה פיגמנטים, והאדם הסובל מלקות זו יראה גוונים של אפור במקום הצבעים השונים.
אבחון הלקות:
אחת הדרכים הנפוצות לאבחון עיוורון צבעים היא מבחן מיוחד הבודק את ראיית הצבעים הקרוי מבחן אישיהארה (Ishihara). מבחן זה מכיל תרגילים שונים בהם מוצגים סימנים שונים (לרוב מספרים) המורכבים מנקודות בצבעים שונים ועל הנבחן להגיד מהו המספר המופיע בתמונה, אדם שלא סובל מעיוורון צבעים יוכל להבחין בקלות מהו הסימן המוצג ואדם הלוקה בעיוורון צבעים יתקשה להבחין.
טיפול:
משום שאין אפשרות להחליף או לתקן את הקולטנים הפגומים, לא קיימת תרופה או טיפול רפואי לעיוורון צבעים. אנשים שסובלים מליקוי זה מנהלים אורח חיים תקין ובריא ולומדים לצרף בין צבעים לאובייקט, עם השנים נעשו ניסיונות לתקן חלקית, את החסר בראיית הצבעים, או לפחות לשפר את ההבחנה וזיהוי הצבעים. רוב השיטות מבוססות על שימוש בפילטרים שונים, המשובצים בד"כ במשקפיים או עדשות מגע.